בס"ד
פרשת "יתרו" מתארת את האירוע המשמעותי ביותר בתולדות העם היהודי והעולם כולו – מתן תורה בהר סיני.
השפעתם של ספר התורה ושל התנ"ך כולו (אשר הוכרז כספר הנמכר והנקרא ביותר בהיסטוריה של האנושות) משמעותיים לכולנו ונוגעים בחיים של דתיים וחילוניים, של יהודים ושאינם יהודים. אין אף מסמך כתוב שהשפיע על ערכי המוסר ועיצב את דמותה של התרבות והחברה האנושית לאורך כל הדורות ובכל העולם יותר מאשר התורה.
המאמר הנוכחי יהיה מעט שונה מהמאמרים הקודמים וינסה להתמודד עם העובדות ההיסטוריות, כאשר המטרה היא לנסות ולהתחקות אחר מקורות היהדות ולהיווכח שאכן בדברי אמת יסודם, וכפועל יוצא מכך שהחיים שלנו כיהודים אינם מופרכים או שגויים.
ה"נרטיב" היהודי במבט ראשון נשמע לא הגיוני ולעיתים אף הזוי. התסריט הכי פרוע בהוליווד עדיין לא הגיע לרמה כזו של דמיון ופנטזיה כפי שארע ביציאת מצריים ובמעמד הר-סיני, ולכן יש לחקור ולהבין את הדברים לעומקם.
תזכורת קצרה על "אירועי הפרקים הקודמים": עם ישראל מצא עצמו בשעבוד פיזי ונפשי קשה ביותר במצריים במשך כ-210 שנה. בשיא השפל והייאוש הגיע מנהיג חדש בשם משה שהבטיח לעם להוציאו באותות ובמופתים מעבדות לחרות. מכאן התחילו 10 מכות ששינו את סדרי הטבע – החל מדם שהחליף את מימיי הנילוס, דרך צפרדעים מקרקרות בכל פינה וחושך מוחלט במשך שלושה ימים ועד למכת בכורות שהמיתה כל בכור באדם ובבהמה. לבסוף, פרעה המלך הרשע נכנע והסכים לשחרר את העם. בני ישראל יצאו בחופזה והגיעו אל ים סוף שהפריד בינם ובין מדבר סיני וארץ ישראל. משה היכה על הים והוא נחצה לשניים וכל העם עברו בנחת ונועם בין קירות המים (מדרשי חז"ל הוסיפו תיאורים פנטסטיים נוספים לפיהם לא רק שהים נפער לשניים, אלא שגם הקרקעית היבשה רוצפה במרצפות שיש מיוחדות ובצדדים פרחו צמחים ועצי פרי כדי להנעים את מסע העם כמה שיותר). המצרים התחרטו על ששחררו אותם ורדפו אחריהם אל תוך הים. ברגע שהישראלי האחרון יצא מהמים, הים נסגר על הצבא המצרי וכולם טבעו לקול שמחת היהודים. במסעם במדבר העם החל להיות צמא ולכן משה הכה במטהו על סלע ומהסלע יצאו מים שהרוו את צימאון כולם. בנוסף, התלוותה אל העם "באר ניידת" שממנה הם שתו בכל רגע שחפצו בכך. כדי לפתור את תחושת הרעב ירד מהשמיים מן פלאי שסיפק את צרכיהם. באותם מדרשי חז"ל מתואר שהמן קיבל את הטעם שרצה לטעום מי שאכל אותו (אחד שרצה לאכול חומוס קיבל מן בטעם חומוס והשני שרצה לאכול ג'חנון קיבל מן בטעם ג'חנון...). הבגדים והנעלים שלבשו האנשים לעולם לא התבלו, ולגבי הילדים סופר כי הבגדים והנעלים גדלו יחד איתם (איזה הורה לא היה חותם על דיל כזה...). בכל ימות השבוע אסור היה לשמור מהמן כמות שמעבר למנת המזון היומית כדי לחדד את האמונה ולראות שגם למחרת הקב"ה לא עזב אותם והמשיך לספק להם את צרכיהם (לכן המן כונה "לחם אמונה"). מי ששמר מנה כפולה התעורר בבוקר למחרת וגילה שהמן שברשותו הרקיב והתמלא ברימות ותולעים. היום היחיד שהותר לשמור בו מנה כפולה היה יום שישי עבור יום שבת. ביום שבת התולעים לא הופיעו (כנראה שאלה היו תולעים מיוחדות שומרות שבת...). במעמד עצמו של מתן תורה השתתפו 600,000 גברים בין הגילאים 20-60. מסופר בתורה שהם "ראו את הקולות", כלומר חוו מציאות על-טבעית של ראייה בעין של קול. התגלותו של אלוהים על ראש הר סיני לוותה ב"פירוטכניקה" רבה: ענן כבד, ברקים, קולות שופר, אש, עשן ומעל כל זאת – השמעת הדברות בדיבור אלוהי (ניתן רק לדמיין איך זה נשמע/הרגיש) בפני הקהל.
כל התיאורים האלה אינם נשמעים (בלשון המעטה) הגיוניים. במקרה הטוב זה נשמע כמו אגדה של האחים גרים או סרט ילדים של וולט-דיסני, ובמקרה הרע כמו המצאה הזויה. יחד עם זאת, על פי האמונה היהודית הבסיסית ביותר, כל זה קרה במדויק ולא מדובר במשלים או במיתולוגיה ובסיפורי עם. בתור אנשים רציניים אנחנו לא יכולים שלא לשאול את עצמינו כיצד ניתן להאמין בסיפורים המוזרים האלה? ואם זה הבסיס של היהדות אזי אולי הוא לא יציב וכל מגדל הקלפים שבנוי מעליו אינו נכון?!
רבי יהודה הלוי ניסה להשיב על שאלות כבדות משקל אלו בספרו המפורסם "הכוזרי" אותו כתב לפני כשמונה מאות שנה. לדבריו, הטענה העיקרית הינה שמקור האמונה שלנו מתבסס על עדות של אבותינו ושמבחינתנו היא בגדר עובדה מוחלטת.
אנו מאמינים שכל דור העביר את הסיפורים ואת התורה לדור הבא וכך מאב לבן ומאב לבן היא הגיעה עד אלינו. מאחר וכל אבא רוצה עבור הבן שלו את הטוב ביותר ומעוניין ללמד אותו רק את מה שהוא חושב שהוא הנכון ביותר, הרי אנחנו מאמינים שמה שלימדו אותנו ושלימדו את מי שלימד אותנו וכך הלאה הוא אמיתי. יחד עם זאת, נימוק זה אינו מספק כדי להוכיח שהדברים אכן קרו. גם לשאר הדתות והאמונות יש מסורות של אב לבן. התשובה היא שזה כמובן שלא מספיק משום שבאמצע היה יכול להיווצר מה שאנחנו מכנים "טלפון שבור". אנחנו יודעים הרי שלגבי היסטוריה הרבה יותר קרובה יש חילוקי דעות וכמה גרסאות לגבי מאורע אחד, כך שוודאי שבמשך כל כך הרבה שנים יכלה הייתה להיווצר תקלה בהעברת האינפורמציה, אשר תעוותו לחלוטין. כדי לבדוק האם אכן יש "טלפון שבור" צריך ללכת אל הראשון שהתחיל את השרשרת ואז אל האחרון ולראות האם שתי הגרסאות זהות.
כל שאר הדתות והכתות שקמו לאורך ההיסטוריה האנושית, מלבד היהדות, ביססו את טענותיהם על עדותו של הנביא והמייסד הראשון של אותה דת/כת אשר טען כי הייתה לו התגלות אלוקית והבורא אישית דיבר אליו והורה לו על הדרך, או שלחילופין אחד מהשליחים/מלאכים של הבורא העביר לו את המסר. בכל שאר הדתות והכתות מדובר על אדם אחד (מוחמד/ישו/בודהה/הארי קרישנה/וכו') שאמר "אני ראיתי ושמעתי, ולכן תאמינו לי". בעקבות דבריו החלה להתאגד סביב אותו אדם ראשון קבוצת תלמידים שהלכה וגדלה עד לממדים של דת. הבעיה היא שאם הוא שיקר/דמיין אזי כל תילי התילים שיבנו על זה בהמשך אינם נכונים. למה בכל זאת שיאמינו לאדם אחד שהחליט לייסד דרך רוחנית שלמה ולגייס מאמינים לשיטתו? התשובה או שהוא היה כריזמטי ומשכנע בצורה יוצאת דופן ו/או עשה "ניסים" (כידוע גם אורי גלר עושה "ניסים" וזה לא אומר שיש לו קו ישיר אל הקב"ה), או שלצערנו, כפי שההיסטוריה האנושית מוכיחה, הוא אילץ אנשים ללכת בדרכיו בכוח החרב והזרוע.
להבדיל מכל שאר הדתות והכתות האחרות שתחילתן במייסד אחד אשר בעקבותיו הלכו רבים אחרים, הטענה היהודית אומרת שהחוליה הראשונה בשרשרת היא 600,000 גברים (כשלושה מיליון אנשים בסה"כ כולל הנשים והילדים) שעמדו ושמעו במו עיניהם ואוזניהם את הקב"ה מדבר ומורה להם בדיוק מה לעשות. זאת נקראת עדות מהימנה.
למרות שמבחינת טיעון זה היה יכול להיות הרבה יותר מרשים, אין עוד אף תורה נוספת שאפילו מתיימרת לומר שאת השיחות של הנביא שלה עם מלאכים/בורא ראה עוד מישהו מלבד אותו נביא. הסיבה לכך היא שאם הם היו טוענים זאת אף אחד לא היה מאמין להם. אם הם היו כותבים: "עמדנו כולנו וראינו את ההתגלות" או "עמדנו כולנו ושמענו כיצד התורה עוברת לנביא שלנו" אותם מאמינים ראשונים שלהם היו אומרים שזה לא נכון ושהם לא עמדו שם ולא ראו שום התגלות. אי אפשר לכתוב "ראינו וחווינו", שכן המציאות תסתור את זה בנקל, ולכן החוליה הראשונה בשרשרת תמיד התבססה על "אני ראיתי וחוויתי", כאשר מכאן ואילך התחיל מסע שכנוע המוני (שכאמור, התבצע אם בכריזמטיות, אם בכוח הזרוע ואם בשילוב של השניים).
העובדה שכתוב בפרשה שלנו שאת מעמד הר סיני ראו 600,000 איש אומנם מרשימה, אולם אין בכוחה בלבד לשכנע שאכן הדברים נכונים וכפועל יוצא שלהם שעלינו לחיות באופן מסוים כפי שהתורה מורה. הסיפורים עדיין מוזרים מידי ונשמעים כאינם הגיוניים. בנוסף, עבר כל כך הרבה זמן מאז שיכול היה גם באמצע הדרך להיווצר אותו "טלפון שבור" (להבדיל מבהתחלה, כפי שראינו בדתות אחרות). ההסבר הפשוט לכך הוא שהתורה וחוקיה עברו מאז נתינתה מאב לבן במשך כל הדורות במשך 3323 שנים בדיוק עד לעצם היום הזה. כל הכוח שלה הוא בעובדה שהיא מועברת מאב לבן, שאם לא כך לא הייתה נחשבת לעדות אלא לסתם דעה או סברה.
עם ישראל נפוץ לגולה לפני כאלפיים שנה והתפזר בכל רחבי הגלובוס. המדהים הוא שספר התורה נשתמר בדיוק מדהים ללא שינוי של אות ופסיק אחד בכל הקהילות השונות. למרות העובדה שבמשך התקופה לא היו אמצעי שכפול וצילום, וכי את ספרי התורה כתבו בצורה ידנית, עדיין לא נמצאו שום הבדלים בין הספרים השונים באשר הם.
בזכות העברת המסרים מאב לבן, אחרי אלפיים שנות גלות חזרנו לארץ ישראל ומצאנו את אותה התורה, את אותן התפילין, את אותה הציצית ואותה התפילה. הקהילות היהודיות השונות במזרח ומערב אירופה, צפון אפריקה ומדינות ערב השונות חזרו ובאמתחתן אותה תורה במדויק! דוגמא קיצונית לכך היא קהילת יהודי תימן, אשר במשך כמעט אלפיים שנה נעלמה וכמעט אף אחד כלל לא ידע על קיומה. חרף בידודה הגיאוגרפי והתרבותי, היהודים שם שמרו בדיוק על אותן מצוות כמו בקהילות האחרות. בהעדר אמצעי תקשורת שיכולים להסביר כיצד המידע הזהה יכל היה לעבור, נותרנו עם שושלת המסירה מאב-לבן.
הסיבה שאין שום שינוי ולו בפסיק אחד בספרי התורה ובמצוות (מלבד מנהגי פולקלור שונים שהתווספו לכל קהילה וקהילה לאורך השנים) נעוצה בעובדה שאבות אבותינו, שהיו פיזית במעמד הר סיני לפני 3323 שנים, החליטו שעליהם להעביר לכל הדורות אחריהם את החוויה שהם חוו ואת התובנות שהיו להם בדיוק מקסימלי כדי שכל יהודי ויהודי לאורך כל ההיסטוריה ידע על כך ויחיה לפי תורה זו. לא מדובר באוסף של חוקים, מנהגים ומסורות שנבנו והצטרפו עם הזמן, אלא בקובץ של תרי"ג מצוות שניתנו יחד ביום אחד וששינו את אופן החיים לדורי דורות של עם שלם שקיבל אותן.
שילוב העובדות ההיסטוריות שאת ההתגלות האלוקית הראשונית ראו 3 מיליון בני אדם (ולא אדם אחד), ושחרף אלפיים שנות גלות חזרנו מקצוות תבל עם אותה התורה בדיוק מוכיחות לנו שלא ייתכן שמדובר בהמצאה אנושית או שהיה כשל אפשרי בהעברת המסרים במרוצת השנים עד אלינו, ובכך ולמעשה מעידות על אמיתותה של התורה.
בנוסף לכך, רבי יהודה הלוי עסק ב"כוזרי" בסוגיה המפתיעה כיצד הסכים עם שלם לקבל על עצמו את אותו קובץ חוקים ומצוות, שלא אחת מגביל את האדם ומונע ממנו לעשות כל מה ש"מתחשק לו". מאז ומעולם היינו עם דעתן וקשה עורף, כך שתמימות הדעים בין כולם בהחלט הייתה חריגה גם אז. התשובה היא שהאנשים הרגישו באינטואיציה הכי פנימית ועמוקה שלהם שזאת האמת שלה הם חיכו כל חייהם. חרף העובדה שקשה ליישם את כל המצוות, שכן חלקן דורשות להתנגד ליצרים שלנו, הנשמה של כל מי שנכח במעמד הר סיני פשוט הרגישה שזה מקומה. אותה תחושה היא זו שהביאה את כולם לומר פה אחד: "נעשה ונשמע".
"עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, וְתֹומְכֶיהָ מְאֻשָּׁר" אומר לנו על התורה שלמה המלך בספר 'משלי', ואכן מאז אותו מאורע היסטורי בהר סיני ועד לימינו אנו כל מי שזוכה להיפגש עם המתיקות של התורה לא יכול שלא להרגיש את אותו "עץ חיים" עליו דיבר החכם באדם.
ובעניין אחר – התורה מתארת את מעמד הר סיני במילים: "ויחן שם ישראל נגד ההר". רש"י אומר על השימוש בלשון יחיד על כלל העם (נאמר "ויחן שם ישראל" ולא "ויחונו שם ישראל") שבאותו מעמד העם היה ממש "כאיש אחד בלב אחד". רק כשהעם הגיע למדרגה כל כך גבוהה של אחדות, התורה יכלה הייתה להינתן.
לרגע אחד הניחו כולם את המחלוקות הקטנות והאישיות בצד והרגישו ביחד שיש דבר גדול יותר מדעותיהם ומרצונותיהם הפרטיים. התחושה שהם עומדים עתה לפני המראה הנשגב ביותר שבן-תמותה יכול לצפות לו, והם צפויים לזכות לראות את התגלות השכינה על הר-סיני ולקבל מפי ה' תורה ומצוות גברה על כל ההבדלים ואיחדה את הפרטים השונים, עד שהם נעשו כאיש אחד ממש.
הלוואי ונחזור בקרוב לתחושת האחדות הזו ונהיה כולנו "כאיש אחד בלב אחד". במציאות הנפלאה בה אכפת לאנשים קודם כל מטובת הכלל ומטובת הזולת, מובטח שמאליו גם לכל פרט ופרט יהיה את הטוב ביותר שאפשרי לו. ההיסטוריה המשותפת שלנו כעם הוכיחה פעם אחר פעם שכשהיינו מפולגים ומשוסעים קל היה לאויבינו לעשות בנו שפטים, אולם בזמנים בהם רוח של סולידריות נשבה והשכלנו להבין שכל אחד מאתנו הוא בסך הכל איבר אחד מתוך הגוף הגדול והכולל שנקרא "עם ישראל", אזי תמיד זכינו לברכה גשמית ורוחנית שכולם נהנו ממנה.
שבת של שלום ושל אחדות, ניר אביעד 