יום רביעי, 3 בפברואר 2010

פרשת "יתרו": מעמד הר סיני - היה או לא היה?

בס"ד

בס"ד

פרשת "יתרו": מעמד הר סיני - היה או לא היה?

פרשת "יתרו" מתארת את האירוע המשמעותי ביותר בתולדות העם היהודי והעולם כולו - מתן תורה בהר סיני. השפעתם של ספר התורה ושל התנ"ך כולו (אשר הוכרז כספר הנמכר והנקרא ביותר בהיסטוריה של האנושות) משמעותיים לכולנו ונוגעים בחיים של דתיים וחילוניים, של יהודים ושאינם יהודים. אין אף מסמך כתוב שהשפיע על ערכי המוסר ועיצב את דמותה של התרבות והחברה האנושית לאורך כל הדורות ובכל העולם יותר מאשר התורה. היום נצא למסע לא שיגרתי במטרה לנסות ולהתחקות אחר מקורות היהדות ולהיווכח שאכן בדברי אמת יסודם, וכפועל יוצא מכך, שהחיים שלנו כיהודים אינם מופרכים או שגויים. ה"נרטיב" היהודי במבט ראשון נשמע לא הגיוני ולעיתים אף הזוי. התסריט הכי פרוע בהוליווד עדיין לא הגיע לרמה כזו של דמיון ופנטזיה כפי שארע ביציאת מצריים ובמעמד הר-סיני, ולכן יש לחקור ולהבין את הדברים לעומקם.

תזכורת קצרה על "אירועי הפרקים הקודמים": עם ישראל מצא עצמו בשעבוד פיזי ונפשי קשה ביותר במצריים במשך כ-210 שנה. בשיא השפל והייאוש הגיע מנהיג חדש בשם משה שהבטיח לעם להוציאו באותות ובמופתים מעבדות לחרות. מכאן התחילו 10 מכות ששינו את סדרי הטבע - החל מדם שהחליף את מימיי הנילוס, דרך צפרדעים מקרקרות בכל פינה וחושך מוחלט ועד למכת בכורות שהמיתה כל בכור באדם ובבהמה. לבסוף, פרעה המלך הרשע נכנע והסכים לשחרר את העם. בני ישראל יצאו בחופזה והגיעו אל ים סוף שהפריד בינם ובין מדבר סיני וארץ ישראל. משה היכה על הים והוא נחצה לשניים וכל העם עבר בנחת ונועם בין קירות המים. במדרשים כתוב שלא רק שהים נפער לשניים, אלא גם הקרקעית היבשה רוצפה במרצפות שיש מיוחדות ובצדדים פרחו צמחים ועצי פרי כדי להנעים את מסע העם כמה שיותר. המצרים התחרטו על ששחררו אותם ורדפו אחריהם אל תוך הים. ברגע שהישראלי האחרון יצא מהמים, הים נסגר על הצבא המצרי וכולם טבעו לקול שמחת היהודים. במסעם במדבר העם החל להיות צמא ולכן משה הכה במטהו על סלע. מהסלע יצאו מים שהרוו את צימאון כולם. בנוסף, התלווה אל העם "באר נייד" שממנו הם שתו בכל רגע שחפצו בכך. כדי לדאוג לרעב ירד מהשמיים מן שסיפק את צרכיהם. מסופר שאותו מן קיבל את הטעם שרצה לטעום מי שאכל אותו (אחד שרצה לאכול חומוס קיבל מן בטעם חומוס והשני שרצה לאכול ג'חנון קיבל מן בטעם ג'חנון...). הבגדים והנעלים שלבשו האנשים לעולם לא התבלו, ולגבי הילדים סופר כי הבגדים והנעלים גדלו יחד איתם (איזה הורה לא היה חותם על דיל כזה...). בכל ימות השבוע אסור היה לשמור מהמן כמות שמעבר למנת המזון היומית כדי לחדד את האמונה ולראות שגם למחרת הקב"ה לא עזב אותם והמשיך לספק להם את צרכיהם (לכן המן כונה "לחם אמונה"). מי ששמר מנה כפולה התעורר בבוקר למחרת וגילה שהמן שברשותו הרקיב והתמלא ברימות ותולעים. היום היחיד שהותר לשמור בו מנה כפולה היה יום שישי עבור יום שבת. ביום שבת התולעים לא הופיעו (כנראה שאלה היו תולעים מיוחדות שומרות שבת...). במעמד עצמו של מתן תורה השתתפו 600,000 גברים בין הגילאים 20-60. מסופר בתורה שהם "ראו את הקולות", כלומר חוו מציאות על-טבעית של ראייה בעין של קול. התגלותו של אלוהים על ראש הר סיני לוותה ב"פירוטכניקה" רבה: ענן כבד, ברקים, קולות, קול שופר, אש ועשן המתואר כ"עשן הכבשן" והשמעת הדברות בדיבור אלוהי. כל התיאורים האלה אינם נשמעים (בלשון המעטה) הגיוניים. במקרה הטוב זה נשמע כמו אגדה של האחים גרים או סרט ילדים של וולט-דיסני ובמקרה הרע כמו המצאה הזויה. יחד עם זאת, על פי האמונה היהודית הבסיסית ביותר, כל זה קרה במדויק ולא מדובר במשלים או במיתולוגיה ובסיפורי עם. נשאלת השאלה איך אפשר להאמין בסיפורים המוזרים האלה? אם זה הבסיס של היהדות אזי אולי הוא לא יציב וכל מגדל הקלפים שבנוי מעליו אינו נכון?!

רבי יהודה הלוי ניסה להשיב על שאלה כבדת משקל זו בספרו המפורסם "הכוזרי" אותו כתב לפני כשמונה מאות שנה. לדבריו, הטענה העיקרית הינה שמקור האמונה שלנו מתבסס על עדות של אבותינו שמבחינתנו היא בגדר עובדה מוחלטת. אנו מאמינים שכל דור העביר את הסיפורים ואת התורה לדור הבא וכך מאב לבן ומאב לבן היא הגיעה עד אלינו. מאחר וכל אבא רוצה עבור הבן שלו את הטוב ביותר ומעוניין ללמד אותו רק את מה שהוא חושב שהוא הנכון ביותר, הרי אנחנו מאמינים שמה שלימדו אותנו ושלימדו את מי שלימד אותנו וכך הלאה הוא אמיתי. יחד עם זאת, נימוק זה אינו מספק כדי להוכיח שהדברים אכן קרו. גם לשאר הדתות והאמונות יש מסורות של אב לבן. התשובה היא שזה כמובן שלא מספיק משום שבאמצע היה יכול להיווצר מה שאנחנו מכנים "טלפון שבור". אנחנו יודעים הרי שלגבי היסטוריה הרבה יותר קרובה יש חילוקי דעות וכמה גרסאות לגבי מאורע אחד, כך שודאי שבמשך כל כך הרבה שנים יכלה הייתה להיווצר תקלה בהעברת האינפורמציה אשר תעוותו לחלוטין. כדי לבדוק האם אכן יש "טלפון שבור" צריך ללכת אל הראשון שהתחיל את השרשרת ואז אל האחרון ולראות האם שתי הגרסאות זהות.

כל שאר הדתות והכתות שקמו לאורך ההיסטוריה האנושית, מלבד היהדות, ביססו את טענותיהם על עדותו של הנביא והמייסד הראשון של אותה דת/כת אשר טען כי הייתה לו התגלות אלוקית והבורא אישית דיבר אליו והורה לו על הדרך, או שלחילופין אחד מהשליחים/מלאכים של הבורא העביר לו את המסר. בכל שאר הדתות והכתות מדובר על אדם אחד (מוחמד/ישו/בודהה/הארי קרישנה/וכו) שאמר "אני ראיתי ושמעתי ותאמינו לי". בעקבות דבריו החלה להתאגד סביב אותו אדם ראשון קבוצת תלמידים שהלכה וגדלה עד למימדים של דת. הבעיה היא שאם הוא שיקר/דמיין אזי כל תילי התילים שיבנו על זה בהמשך אינם נכונים. למה בכל זאת שיאמינו לאדם כזה? או שהוא היה כריזמטי ומשכנע או שהוא עשה "ניסים" (כידוע גם אורי גלר עושה "ניסים" וזה לא אומר שיש לו קו ישיר אל הקב"ה) או שפשוט בכוח הזרוע והחרב הוא אילץ אנשים ללכת בדרכיו. הטענה היהודית אומרת שהחוליה הראשונה היא 600,000 גברים (כשלושה מליון אנשים בסה"כ כולל הנשים והילדים) שעמדו ושמעו במו עיניהם ואוזניהם את הקב"ה מדבר ומורה להם בדיוק מה לעשות. זאת נקראת עדות מהימנה.

למרות שמבחינת טיעון זה הרבה יותר מרשים, אין עוד אף תורה שאפילו מתיימרת לומר שאת הנביא שלה ראה מדבר עם מלאכים/בורא עולם אפילו אדם אחד מלבד אותו נביא. הסיבה לכך היא שאם הם היו טוענים זאת אף אחד לא היה מאמין להם. אם הם היו כותבים: "עמדנו כולנו וראינו את ההתגלות" או "עמדנו כולנו ושמענו כיצד התורה עוברת לנביא שלנו" אותם מאמינים ראשונים שלהם היו אומרים שזה לא נכון ושהם לא עמדו שם ולא ראו שום התגלות. אי אפשר לכתוב "ראינו וחווינו" אם זה לא נכון. מקסימום אפשר לכתוב "אני ראיתי וחוויתי" ומכאן יתחיל מסע שכנוע המוני (שכאמור יתבצע אם בכריזמטיות, אם בכוח הזרוע ואם בשילוב של השניים).

העובדה שכתוב שאת מעמד הר סיני ראו 600,000 איש אומנם מרשימה, אולם אין בכוחה בלבד לשכנע שאכן הדברים נכונים וכפועל יוצא שלהם שעלינו לחיות באופן מסוים כפי שהתורה מורה. הסיפורים עדיין מוזרים מידי ונשמעים כאינם הגיוניים. בנוסף, עבר כל כך הרבה זמן מאז שיכול היה באמצע הדרך להיווצר "טלפון שבור" (להבדיל מבהתחלה כפי שראינו בדתות אחרות). ההסבר הפשוט לכך הוא שהתורה וחוקיה עברו מאז נתינתה מאב לבן במשך כל הדורות במשך 3321 שנים בדיוק עד לעצם היום הזה. כל הכוח שלה הוא בעובדה שהיא מועברת מאב לבן, שאם לא כך לא הייתה נחשבת לעדות אלא לסתם דעה או סברה. עם ישראל נפוץ לגולה לפני כאלפיים שנה והתפזר בכל רחבי הגלובוס. המדהים הוא שספר התורה נשתמר בדיוק מדהים ללא שינוי של אות ופסיק אחד בכל הקהילות השונות. למרות העובדה שבמשך התקופה לא היו אמצעי שכפול וצילום וכי את ספרי התורה כתבו בצורה ידנית, עדיין לא נמצאו שום הבדלים בין הספרים השונים באשר הם.

בזכות העברת המסרים מאב לבן, אחרי אלפיים שנות גלות חזרנו לארץ ישראל ומצאנו את אותה התורה, את אותן התפילין, את אותה הציצית ואותה התפילה. הקהילות היהודיות השונות במזרח ומערב אירופה, צפון אפריקה ומדינות ערב השונות חזרו ובאמתחתן אותה תורה במדויק! דוגמא קיצונית לכך היא קהילת יהודי תימן, אשר במשך כמעט אלפיים שנה נעלמה וכמעט אף אחד כלל לא ידע על קיומה. חרף בידודה הגיאוגרפי והתרבותי, היהודים שם שמרו בדיוק על אותן מצוות כמו בקהילות האחרות. בהעדר אמצעי תקשורת שיכולים להסביר כיצד המידע הזהה יכל היה לעבור, נותרנו עם שושלת המסירה מאב-לבן.

הסיבה שאין שום שינוי ולו בפסיק אחד בספרי התורה ובמצוות (מלבד מנהגי פולקלור שונים שהתווספו לכל קהילה וקהילה לאורך השנים) נעוצה בעובדה שאבות אבותינו, שהיו פיזית במעמד הר סיני לפני 3321 שנים, החליטו שעליהם להעביר לכל הדורות אחריהם את החוויה שהם חוו ואת התובנות שהיו להם כדי שכל יהודי ויהודי לאורך כל ההיסטוריה ידע על כך ויחיה לפי תורה זו. לא מדובר באוסף של חוקים, מנהגים ומסורות שנבנו והצטרפו עם הזמן, אלא בקובץ של תרי"ג מצוות שניתנו יחד ביום אחד וששינו את אופן החיים לדורי דורות של עם שלם שקיבל אותן. בנוסף, עסק רבי יהודה הלוי ב"כוזרי" בסוגיה המפתיעה כיצד הסכים עם שלם לקבל על עצמו את אותו קובץ חוקים ומצוות, שלא אחת מגביל את האדם ומונע ממנו לעשות כל מה ש"מתחשק לו"? מאז ומעולם היינו עם דעתן וקשה עורף, כך שתמימות הדעים בין כולם בהחלט הייתה חריגה גם אז. התשובה היא שהאנשים הרגישו באינטואיציה הכי פנימית ועמוקה שלהם שזאת האמת שלה חיכו כל חייהם. חרף העובדה שקשה ליישם את כל המצוות, שכן חלקן דורשות להתנגד ליצרים שלנו, הנשמה של כל מי שנכח במעמד הר סיני פשוט הרגישה שזה מקומה. אותה תחושה היא זו שהביאה את כולם לומר פה אחד: "נעשה ונשמע".

ובעניין אחר - התורה מתארת את מעמד הר סיני במילים: "ויחן שם ישראל נגד ההר". רש"י אומר על השימוש בלשון יחיד על כלל העם (נאמר "ויחן שם ישראל" ולא "ויחונו שם ישראל") שבאותו מעמד העם היה ממש "כאיש אחד בלב אחד". רק כשהעם הגיע למדרגה כל כך גבוהה של אחדות, התורה יכלה הייתה להינתן. פתאום הרגישו כל המוני היהודים שיש דבר גדול מדעותיהם ומרצונותיהם האישיים. התחושה שהם עומדים עתה לפני הדבר הגדול ביותר שבן-תמותה יכול לצפות לו, לזכות לראות את התגלות השכינה על הר-סיני, ולקבל מפי ה' תורה ומצוות גברה על כל ההבדלים ואיחדה את העם, עד שהוא נעשה כאיש אחד ממש. הלוואי ונחזור בקרוב לתחושת האחדות הזו ונהיה כולנו "כאיש אחד בלב אחד". במציאות של טובת הכלל וטובת הזולת מובטח שמאליו גם לכל פרט ופרט יהיה את הטוב ביותר שאפשרי לו.

קורות הפרשה בקצרה:

  • יתרו, חותן משה, נפעם כמו כל העולם מהניסים שליוו את בני ישראל בצאתם ממצרים ועל ים סוף. הוא מצטרף אל בני ישראל ומביא איתו את ציפורה, אשת משה, ושני בניה - גרשום ואליעזר. משה מקבל אותם במשתה ובכבוד מלכים ויתרו, שהיה כהן לעבודת אלילים מודה: "גדול ה' מכל האלוהים".
  • יתרו רואה את משה עובד קשה מאוד בהיותו שופט לכל העם ומציע לו, כמו יועץ ארגוני מיומן, למנות שרים ועליהם שרי-שרים, שיבצעו את הפעולות השוטפות, כשמשה עצמו יתווה את המדיניות הכוללת מלמעלה.
  • מתחילות ההכנות למתן תורה למרגלות הר סיני. העם ניצב כאיש אחד בלבד אחד במטרה לקבל את מצוות הבורא. משה עולה אל ההר לקבל הנחיות והשם מכריז שאם ישראל יקבלו עליהם את ברית ה' הם יהיו לו "עם סגולה מכל העמים", ו"ממלכת כוהנים וגוי קדוש". משה יורד אל העם ומוסר את דברי ה'. תשובת ישראל כאחד: "כל אשר דיבר ה' נעשה".
  • לאחר שלושה ימים של היטהרות והתקדשות, בבוקר ו' בסיוון החלו להישמע קולות ברקים מכיוון הר סיני. על ההר נקשר ענן כבד ומתוכו קול שופר הולך ומתחזק. על בני ישראל בזמן הזה נאמר כי הם "ראו את הקולות". במרכז המעמד המדהים ניתנו עשרת הדיברות אותן כולנו מכירים.

שבת שלום, ניר אביעד J

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה