בס"ד
בס"ד
פרשת "משפטים":
לשון הרע - לא מדבר אליי!!
פרשת משפטים הינה
פרשה מיוחדת מאוד. באמצע המהלך ההיסטורי
האדיר של יציאת מצרים ומתן תורה בהר סיני
מוקדשת פרשה שלמה שעניינה דינים וחוקים
שבין אדם לחברו. פרשנים רבים למדו מכך על
החשיבות הגדולה שנותנת התורה ליחסים הנכונים
והבריאים שבנינו, ולכן מצאה לנכון דווקא
בעיתוי הנשגב הזה לדון בנושאים אלה. אחד
הצווים בפרשה הוא האיסור לשמוע לשון הרע
("לא תישא שמע שווא" – שמות כג', א').
זו הזדמנות מצוינת לדון באחת מתכונות הנפש
היותר בעייתיות שקיימת אצל כולנו ושממנה
חכמינו זיכרונם לברכה הורו לנו לברוח כמו
מאש.
לשון הרע זה כל דיבור שיכול לעשות נזק ולפגוע במישהו אחר (רכילות/השמצה/הקנטה/המעטה ביכולתו של הזולת/הטלת ספקות בכישוריו וכוונותיו, וכו). הבעייתיות עם ההגדרה הכללית הזו היא שיש אנשים שיכולים להגדיר דיבור מסוים על אדם אחר לא כמשהו שעלול להזיק לו. ברור לכולנו שאם אנחנו מעלילים ומספרים למעסיק של מישהו שהעובד שלו לא מסור ואחראי אז בדברים האלה יש משום סכנה ברורה לפגיעה בפרנסתו וזה ודאי לשון הרע. אולם, חז"ל באים ומדייקים אותנו שגם אם אנחנו "סתם" מרכלים על אדם ולדעתנו אין שום סיכוי שהוא יידע או ישמע על כך, או שמישהו בסביבתו, שעלול להזיק לו, ישמע על כך – אפילו אז אנחנו פוגעים בו וגורמים לו לרע. למחשבות ולמילים שלנו יש כוח אדיר ומחשבה או דיבור שלילי על אדם יכולים, מבלי שנבין או אפילו נתכוון, להשפיע על המציאות שלו ולהזיק לו. בפועלנו כך, אנחנו משדרים לאוויר העולם מטען אנרגטי שלילי. נאמר בספר משלי "חיים ומוות ביד הלשון"- חיים ומוות לא רק במובן של הרג, אלא גם במובן של איכות חיים.
בכוח המילים שלנו ממש להחריב אדם אחר, לפגוע בתא המשפחתי שלו, בפרנסתו, בדימויו עצמי, במעמדו החברתי וכו. רבים יכולים להעיד שמילה אחת פוגעת יכולה להכאיב יותר ממאה דקירות סכין ומכות בגוף, ולהיפך – מילת עידוד וחיזוק יכולה לפוגג מועקות ולהחיות נפשות.
על פי הקבלה, כל הברואים מחולקים לקטגוריות הבאות: דומם, צומח, חי, מדבר. האדם, שנחשב לנזר הבריאה, מובדל משאר בעלי החיים ביכולתו לדבר. גם פרה ברפת וסוס בשדה אוכלים, ישנים, מתרבים ולבסוף מתים. במה נבדל האדם מהם? ביכולתו לדבר ובכך לתת ביטוי לעולם רגשי ומחשבתי שלא קיים לאף יצור אחר. ברגע שאנחנו משתמשים ביכולת הייחודית הזו לכיוונים שליליים אנחנו חוטאים למטרת בריאתנו ובמובנים מסוימים אף פחותים בדרגתנו משאר בעלי החיים, אשר לפחות לא מנצלים את המתנות שקיבלו לזריעת הרס.
נראה כי היום
כל הגבולות של הטעם הטוב נחצו, אנשים מדברים
לשון הרע בלי הכר, ואף גרוע מכך – כבר שכחו
שזה שלילי ומזיק. בדיון היום ננסה לחזור
ולהיזכר מהו דיבור סרה, מה הנזק שבאמירתו
ובדרכים שלימדו אותנו חז"ל להימנע ממנו.
האמת היא שכשאנחנו
מדברים לשון הרע איש על רעיהו ברוב המכריע
של המקרים לא יוצאת לנו מהדבר תועלת מעשית.
אנחנו לא באמת מרוויחים מההתנהגות הזאת
שום דבר בפועל. ובכל זאת, למה אנחנו
עושים את זה?
נקודה נוספת היא שמרוב שהתרגלנו לרכל, נראה לנו שכבר כמעט ואי אפשר להעביר שיחה רגילה מבלי להכניס "ירידה" או "עקיצה" כזו או אחרת על מישהו. נראה שפשוט כמעט ואין לנו על משהו אחר לשוחח עליו. הרבה אנשים מתוך הרצון להשתלב בחברה ולא להיות חריגים נגררים לשיחות מהסוג הזה, למרות שבתוכם הם מרגישים שזה לא נכון וראוי.
ה"חינוך העצמי"
עליו מדברת היהדות בא ונותן לנו כלים כיצד
להתמודד עם תכונות הנפש הנמוכות הללו שלנו,
להתעלות ולהיות אנשים טובים יותר. היהדות
מלמדת לחפש את המאחד והמשותף במקום את חולשות
הזולת. עצם המודעות במחשבה להתנהגות
הזו ולהשפעותיה השליליות עלינו ועל הצד
השני זה כבר חצי חיסון למחלה.
ישנן במקורות שלנו התייחסויות רבות לסוגיה. חז"ל אמרו: "שומר פיו ולשונו – שומר מצרות נפשו", "מילה שווה זוז ושתיקה תרי (שניים)", "המתכבד בקלון חברו – אין לו חלק בעולם הבא" ו"המדבר לשון הרע חמור מהורג נפש" – מי שרוצח הורג רק את הגוף, אבל מי שמדבר לשון הרע עלול לפגוע בעולם הפנימי של מי שמדבר עליו.
בתורה נכתב : "ארור המכה רעיהו בסתר". רש"י פירש את הדברים ואמר ש"מכה רעיהו בסתר" זה לדבר לשון הרע על אדם אחר מאחורי גבו. ההקבלה פה בין לדבר בשליליות על אדם אחר ולהרוג אותו ברורה. מי שמדבר לשון הרע למעשה עובר על מספר מצוות נוספות מהתורה כמו "ואהבת לרעך כמוך" ו"לשפוט לכף זכות", שכן סביר להניח שאף אחד מאיתנו לא היה שמח לדעת שישנם אנשים אחרים שמדברים עליו בצורה שלילית, מרכלים עליו ומשמיצים אותו. אם לנו זה כל כך לא נעים אז למה שנעשה את זה למישהו אחר?!
ראוי לציין שהמספר
לשון הרע על חברו ובתוך סיפורו מערבב ומוסיף
מעט דברי שקר – מכונה "מוציא שם רע"
ועוונו אף חמור מ"סתם" לשון הרע ורכילות.
כיצד להתמודד עם תכונת הנפש הבעייתית הזו שלנו?
אחד מהרבנים המפורסמים ביותר שהתייחס לסוגיה היה רבי ישראל מאיר המכונה "החפץ חיים". מדובר בצדיק גדול שנפטר לפני כ-75 שנה וכתב ספר הלכות מפורסם בנושא שמירת הלשון. הוא מכונה "חפץ חיים" בגלל דבריו של דוד המלך בספר תהילים: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב. נצור לשונך מרע ושפתך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו". העצות שלו ושל גדולי ישראל האחרים מלווים אותנו ורלוונטיים אלינו גם כיום.
- העצה הטובה ביותר היא למעט לדבר על אנשים אחרים באם אין הכרח לעשות זאת. בהתחלה זה יכול להיראות כמו הליכה במדבר משום שנגלה שאין בתוכנו כמעט כלום משלנו ורבים ממילותינו מוקדשות לרכילות וקיטורים על אנשים אחרים. צריך להתחיל להתאמן בדבר כדי לחשוף את האמת הלא נעימה על עצמנו, להבין שאכן כך אנחנו פועלים ולהאמין שאפשר לשנות את זה. עם הזמן מגלים שיש מספיק נושאי שיחה מעניינים אחרים.
גם כשאנחנו מדברים טוב על אדם שלישי הדבר עלול להיגרר ללשון הרע, ולכן זה מכונה "אבק לשון הרע". אם אנו משבחים אדם שלישי בפני מישהו שלא אוהב אותו זה עלול להכשילו ולהביאו לומר עליו משהו שלילי. כמו כן קורה לא אחת שאנחנו מתחילים במחמאה ולבסוף "גולשים" לרינון (לדוגמא: "ראית איזה אדם מקסים הוא? אבל שמעתי שאשתו לא משהו..."). לפיכך, ככל שנמעט לדבר על צד ג' שלא נוכח בשיחה (דברים טובים ו/או שליליים) כך יוטב.
- כשמישהו מדבר אלינו לשון הרע לנסות בעדינות לשנות את הנושא ולא להסכים להיות שותף לשיחות מהסוג הזה. חז"ל כתבו שמי ששומע לשון הרע עוונו גדול לא פחות ממי שדובר אותו.
- אם תפסתי את עצמי מדבר לשון הרע על מישהו אחר מיד לתקן את דבריי ולהכביר על אותו אדם שבחים ומחמאות. בהתחלה זה יראה מלאכותי ומזויף, אבל עם הזמן נחנך עצמינו מלכתחילה לא לדבר סרה.
- כפי שנכתב קודם, לפני שאומרים לשון הרע להיזכר כמה לנו היה לא נעים אם היינו יודע שהיו אומרים עלינו את הדברים האלה.
- לעיתים קיים צורך "לפרוק" מועקה מעל הלב ולספר על קושי שהיה לנו עם אדם מסוים. אם כבר עושים זאת להקפיד לא לציין שמות ספציפיים, אלא להסתפק בתיאור כללי כמו "חבר למשרד"/"קרוב משפחה". גם אז, לנסות להימנע מתיאורים מעליבים שעלולים להכפיש אותו.
אם יש מקום בחיינו
בו לשון הרע מקבל פומביות הרסנית שמחלחלת
לנימי התודעה שלנו זוהי הטלביזיה. בעוד
רבים מרגיעים את מצפונם באומרם שהם מחזיקים
טלביזיה כדי לא להפסיד את ערוצי הטבע והמדע
המעניינים, באים נתוני הרייטינג ומגלים
שבערוצים אלה צופים לכל היותר 3%, בעוד שבתוכניות
פוליטיקה ובידור מטופשות אחוזי הצפייה
אף נוסקים ל-40%. כל זאת היה יכול להישאר בגדר
נתון סטטיסטי יבש אלמלא אותן תוכניות עתירי
רייטינג המבוססות על הכפשות ורכילות זולה
וגסה במקום דיבור טוב ועין טובה ועל תחרותיות
וקינאה במקום מציאת המשותף והמאחד היו
משפיעות בצורה כה ברורה ושלילית על החברה
הישראלית ככלל ועל הפרטים בה.
סיפור נחמד מסופר על אדם אחד שבא לרב שלו ושאל: "האם כבר שמעת מה שמספרים על הידיד שלך?"
"לא" ענה הרב, "אבל לפני שאתה מספר, תגיד לי: האם העברת את השמועה על ידידי דרך שלוש המסננות?"
"אלו מסננות?" שאל האורח
"הראשונה מסננת האמת" אמר הרב. "האם אתה בטוח שהדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי אמיתי?"
האורח היסס: "בעצם אני לא כל כך בטוח. אני רק שמעתי את הסיפור מפי אחר. ומה המסננת השנייה?"
"המסננת השנייה" אמר הרב, "היא מסננת הטוב. האם הדבר שאתה עומד לספר לי על ידידי הוא דבר טוב?"
"להיפך" אמר האורח. "זה משהו איום ונורא, והשלישית?"
"השלישית היא המסננת של הנחוץ" המשיך הרב. "האם זה נחוץ לספר לי את הדבר הנורא על ידידי, שספק אם הוא אמת?"
אחרי הפסקה נאנח ואמר האורח: "לא אין זה נחוץ כל כך".
"אם כך" אמר הרב "כדאי שתשתוק"
מוטב, אם כך,
יהיה לכולנו אם נזכור שמה שלא אמיתי, לא
מביא עימו טוב ולא נחוץ - אין לנו שום סיבה
לספר אותו משום שכנראה זה לשון הרע והנזק
של הדברים גדול!!
לסיום, סיפור
נפלא נוסף מסופר על ה"חפץ חיים". יום
אחד נסע ברכבת ה"חפץ חיים", שכאמור
היה מגדולי הדור ורב חשוב ומפורסם, לתת
הרצאה בעיר הסמוכה. בקרון פנה אליו נוסע
אחר, מבלי שידע שמדובר ב"חפץ חיים"
בכבודו ובעצמו, וסיפר לו שהוא נוסע לשמוע
הרצאה של הרב הגדול והמכובד "החפץ חיים"
ושהוא מאוד נרגש לקראת המאורע. ה"חפץ
חיים" שמע את דבריו וענה לו שלדעתו לא
מדובר באדם כל כך גדול, כמו שהוא חושב, אלא
ביהודי פשוט כשאר האנשים. אותו אדם שמע
את דבריו, כעס על מה שפירש כזלזול ברב והפליא
בו במכותיו. כשהגיע אותו יהודי אל מקום
הכינוס, התקרב אל הבמה וראה שהדובר – ה"חפץ
חיים" הוא לא אחר מאשר אותו יהודי מהרכבת.
מיד פניו שינו את צבעיהן והוא רצה להיקבר
במקום חי. ה"חפץ חיים" פנה אליו ברוך
מעל הבמה ואמר לו שלא יחשוש ואף הודה לו
מקרב לב על שלימד אותו כלל גדול – גם על
עצמך אין לדבר לשון הרע!"
קורות הפרשה בקצרה:
- קובץ חוקים ארוך בתחומים שונים שבין אדם וחברו. החל מדיני נזיקי גוף, דרך דיני נזקי ממון, דיני שומרים ודיני פסח ועד דינים סוציאליים כלליים שבאים להגן על החלשים בחברה.
- השם שב וחוזר על ההבטחה לכיבוש הארץ המובטחת ומזהיר לא ללכת בדרכי הגויים ולהתפתות לעבודה זרה.
- לקראת סיום הפרשה שבה התורה ומתארת אירועים שקדמו למתן תורה. משה חוזר אל העם לאחר שהותו על ההר, מלמד את העם מעט דברי תורה וכולם משיבים יחדיו "נעשה ונשמע".
- לאחר מתן תורה, קורא שוב ה' אל משה לעלות להר. הפעם המטרה היא לקבל את שני לוחות האבן המרובעות עליהן כתובים עשרת הדברות. משה עולה למשך ארבעים יום ומשאיר את הזקנים, ובראשם אהרון וחור במחנה לשפוט את העם.
שבת שלום,
ניר אביעד J
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מעתה ניתן להגיב רק בבלוג החדש
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.