מגילת רות – "אך טוב וחסד ירדפוני"

בס"ד

בס"ד

מגילת רות – "אך טוב וחסד ירדפוני"

חג שבועות האהוב יחול בשבוע הבא, ומעבר לפשטידות הגבינה שייאפו ולבלינצ'סים שיזללו, עבורנו זו הזדמנות להיזכר במקורות החג ובמנהגיו השונים. הציווי לחג זה ניתן כמובן בתורה עצמה, וכחלק משלושת הרגלים ביום זה עלו המוני עם ישראל לרגל מקצוות הארץ לבית המקדש בירושלים. מעבר לעובדה שבתקופה זו של השנה התבצע קציר החיטים שהיה מובא ל-ה' בתור מנחה ובזמן זה היו מביאים למקדש את קרבן מנחת הביכורים, על פי האמונה היהודית בחג שבועות ניתנה התורה לבני ישראל בהר סיני כחמישים יום לאחר פסח ויציאת מצרים. בין מנהגי החג ניתן כמובן למצוא את אכילת מוצרי החלב, קישוט הבית בירק, לימוד תורה כל הלילה וכמובן קריאה במגילת רות.

מגילת רות הינה אחת מחמשת המגילות המופיעות ב"כתובים" והקשר שלה לחג השבועות לא תמיד נהיר לכולם. במאמר היום ננסה להבין טוב יותר את הקשר הזה וללמוד מעט על הרלוונטיות של המגילה לחיינו כאן ועכשיו.

קורות רות בעיר הגדולה

המגילה מביאה את סיפורהּ של משפחת אלימלך משבט יהודה, שעקב הרעב עוזבת את מולדתה ועוברת לגור במואב. כעבור זמן לא רב מת אבי המשפחה, אלימלך, ובני המשפחה, מחלון וכליון, מתחתנים עם שתי מואביות גויות - רות וערפה. לאחר כעשר שנים מתים גם שני הבנים מבלי שהביאו לעולם ילדים ונותרות רק אם המשפחה נעמי ושתי כלותיה. הואיל ולא נותר לנעמי דבר, ולאחר שהיא שומעת כי הרעב ביהודה נפסק, היא מחליטה לחזור למולדתה אבלה, חפויה וענייה, ומפצירה בכלותיה להניח לה ולשוב להיות מואביות. ערפה שומעת בקולה וחוזרת למשפחתה, אך רות מתעקשת לדבוק בה, באומרה "כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין. עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹקיִךְ אֱלֹקי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבר. כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ… ". לאחר חזרתן לבית לחם הולכת רות לשדותיו של בעז, קרוב משפחת אלימלך, ללקט שאריות שיבולים אחר הקוצרים כפי שנהגו עניי ישראל באותם ימים. בעז, בעל השדה, מבחין בה ונוטה עימה חסד במטרה לסייע לה ולחותנתה העניות. לאחר שמתברר לנעמי שרות מוצאת חן בעיני בעז, היא יועצת לרות ללכת בלילה אל הגורן, להתייחד עימו וכך להיות לו לאישה. רות שומעת בקולה, אולם במפגש הלילי היא ובעז שומרים על צניעותם. לבסוף אכן בעז מחליט לקחת אותה לאישה לאחר שהיא מתגיירת ומצטרפת אל העם היהודי. מזיווג זה נולד עובד ואחריו כל שושלת בית דוד, כפי שנכתב בסוף המגילה: "וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד".

אין ספק שמדובר בסיפור יפה שיכול בקלות לפרנס טלנובלה משובחת, ובכל זאת במה מיוחדת דמותה של רות עד כי היא מהווה מושא להערצה ומקור להשראה להתקדמות רוחנית תמידית מאז ועד היום? מדוע זכתה רות שהמגילה אודותיה נכנסה לספר הספרים ועוד נקראת רגעים לפני הקריאה בתורה על מעמד הר סיני ועשרת הדיברות?

הקשר בין מגילת רות וחג שבועות

לחיבור בין הגיורת האמיצה וחג מתן תורה מספר הסברים. בראש ובראשונה סיפורה של רות מהווה מודל לקבלת התורה ולנכונות לכרות את הברית עם הקב"ה, על כל תנאיו וסעיפיו. במעמד הר סיני עמד העם כאיש אחד בלב אחד ואמר "נעשה ונשמע". קודם נעשה ואח"כ נשמע. באותה המסירות וההתמסרות קבלה רות את התורה, על כל פרטיה ודקדוקיה. כזכור, רות הייתה נסיכה מואבית מבית מיוחס שחוותה חיי שפע חומרי בארץ מולדתה, אולם החליטה לעזוב את עולם החומר וללכת מארצה, ממולדתה ומבית אביה אחר אמונתה בבורא עולם (בדיוק כמו היהודי הראשון, אברהם אבינו). בשבועות אנחנו חוזרים וחווים מחדש את מעמד הר סיני, אשר בו קבל עם ישראל כולו את התורה. חג השבועות מנציח את קבלת התורה על ידי העם היהודי כולו ומגילת רות מתארת את קבלת התורה על ידי אדם יחיד באמצעות מעשה ההתגיירות. בראשיתה היהדות לא החלה כמאפיין גזעי והיא לא ניתנה באופן אוטומטי לכל אחד. על מנת לקבל את התורה על אבותינו היה להקריב את העולם הישן שלהם, את ההרגלים, היצרים ודפוסי המחשבה על מנת להתקרב אל הבורא. מהבחינה הזו מעמד מתן תורה וסיפורה של רות מהווים קריאה זהה עבורנו לשוב ו"להתגייר" ולקבל עלינו את התורה כל שנה וכל יום מחדש באותה ההתלהבות ובאותה המסירות של אבותינו למרגלות הר סיני ושל רות בערבות מואב.

הסבר נוסף לקריאת המגילה דווקא בשבועות הוא שמרות בסופו של דבר נולד דוד המלך, אשר יום לידתו ופטירתו הוא שבועות. צדיקותה של רות הייתה כה גדולה על שהיא זכתה שמצאצאי צאצאיה עתיד להיוולד משיח בן דוד.

מעבר לכך ולעובדה שהסיפור מתנהל בימי הקציר, שהוא בדיוק הזמן בו מתקיים חג השבועות, קריאת המגילה דווקא בחג זה של קבלת תורה מדגישה את האוניברסאליות שלה, שכל הרוצה לקבל את חוקיה יוכל לעשות כן. גם תושבת ממואב, שהיה באותה התקופה עם עוין ביותר ואויב מר וקשה לעם ישראל, מתקבלת בסבר פנים יפות במידה והיא רוצה להיכנס לעולמה של היהדות ומוכנה לקבל את חוקיה. בהקשר הזה מוכרת הגימטרייה הידועה על כך שרות היא 606 - כמניין המצוות המיוחדות לעם ישראל, ובנוסף ל-7 מצוות שכל גוי חייב בהן ("מצוות בני נח") הרי אלו 613 תרי"ג מצוות שבתורה כולה.

חסד ועזרה לזולת

מוטיבים משמעותיים השזורים במגילה לכל ארכה הם החסד, הנתינה לנזקק והעזרה לחלש. במדרש על המגילה אמר ר' זעירא: "מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה, לא איסור ולא היתר, ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים" (מדרש רות רבה ב, טו). המדרש אומר שכל עניינה הוא כדי לפרסם את חשיבות החסד - עד כדי כך, שדוד המלך יצא מרות ובעז בעלי החסדים הגדולים של המגילה.

הסיפור כאמור מתחיל במות בעלה ובניה של נעמי. כאלמנה מבוגרת וענייה ללא מגן ומושיע נשארה נעמי חסרת כל. מאחר ולא היו לה בנים נוספים שיכלו היו לשאת לאישה את האלמנות הצעירות הציעה נעמי לערפה ורות לחזור לעמן ולבית הוריהן. בעוד כלתה ערפה בחרה בדרך הקלה, רות לא זנחה את נעמי לאנחות ובחרה ללכת עמה "באש ובמים". עבורה המצוות של "והדרת פני זקן" ו"אל תשליכיני לעת זקנה" היו חשובות יותר מטובתה האישית והאנוכית וגם בנקודה זו ניתן למצוא הקבלה בין רות לבין אברהם אבינו, אשר נודע כשורש למידת החסד של עם ישראל לדורותיו.

בהמשך היה זה בעז, אשר נודע כפילנתרופ גדול הדואג לכל עניי העיר, לסייע לרות חסרת האמצעים. עבורו היא הייתה זרה גמורה הבאה ללקט שבלים בשדהו, אולם היה חשוב לו, מתוך היכרותו את ההיסטוריה המצערת שלה, להיטיב עימה במיוחד. בסופו של דבר בעז אף לקחה לאשתו במטרה לדאוג לעתידה הכלכלי והחברתי בצעד שהוגדר כחסד גמור עם הגיורת הענייה.

עוצמה נשית במיטבה

מגילת רות היא אחד משני הספרים היחידים במקרא שנקראים על שם אישה (השני הוא מגילת אסתר) ועובדה זו משקפת כמובן את היותה של רות גיבורת המגילה. אם ננסה לנתח את העלילה בהיבט המגדרי נראה שיש בה סיפור פמיניסטי על נשים שנהגו באסרטיביות מרשימה, וכי המגילה כולה נעה סביב עולמן של הנשים ומרוממת אותו.

בתור נשים שאיבדו את כל עולמן – את בעליהן, פרנסתן, מקום מגוריהן, מולדתן ומעמדן החברתי, נעמי ורות בוחרות להתמודד בעוז ובראש מורם, ובכך מגלות אישיות עצמאית וחזקה שאינה נגררת אחרי עצות או החלטות של אחרים. למרות הידיעה כי הן הולכות אל הבלתי נודע, שתיהן מבטאות בהתנהגותן יכולת לקחת אחריות על חייהן ולקבל החלטות אמיצות. את מזונן הן מלקטות בפאת השדה מתוך חריצות וללא בושה. הן מגלות החלטיות, יוזמה, שאפתנות וביטחון עצמי יחד עם נעימות, חום, צניעות ואמפטיה ביחסים שביניהן וביחסיהן עם האנשים האחרים בסביבה בה הן שוהות.

בנוסף, הסיפור המקראי מתאר את היחסים ההדוקים והמופלאים בין כלה וחותנתה, אשר יכולים ללמד אותנו היום רבות.

אין ספק שמסיפורן עולה ובולט הכוח הנשי והחשיבות הגדולה שנותנת התורה והיהדות בכלל לנשים. בקרב הציבור החילוני רווחת הדעה השגויה כי היהדות היא דת שוביניסטית המדכאת נשים ומרוממת אך ורק את הגבר. בנימה אישית, בתור מי שגם העולם החילוני וגם העולם הדתי מוכרים לו היטב, חשוב היה לי להפריח סברה זו מן היסוד. לאורך כל הדרך היהדות מורה לכל גבר להתייחס לאשתו בכבוד מלכים ובגמרא אף נכתב על היחס הראוי של הגבר לאשתו: "אוהבה כגופו ומכבדה אף יותר מגופו". בספר ירמיהו מופיע הפסוק "נקבה תסובב גבר". רבים מתייחסים אל הדברים בהומור ואומרים ש"אישה תסובב את הגבר על האצבע הקטנה שלה". הפרוש העמוק של פסוק זה הוא שהנשים פועלות מכוח הסיבוב והמעגל, בעוד הגברים פועלים ונעים בכוח הקו הישר. "כוח המעגל", על פי הקבלה, הוא היכולת לנוע ולפעול בעדינות, ברכות, בצורה עקיפה ולא בהכרח ישירה. "כוח הקו הישר" הוא היכולת לשעוט לעבר המטרה ולפעול בצורה ממוקדת ונחרצת בחדות. לכל מין יש את האופי שלו והמהות הייחודית לו. הרבה צרות של העידן המודרני והעולם המערבי באות מהניסיון של גברים לחקות דפוסים נשיים ושל נשים דפוסים גבריים. הנשים ככלל יותר נוטות לכיוון המעגל, ורות ונעמי בהחלט הביאו לידי ביטוי ביוזמתן, חריצותן והאסרטיביות שלהן את הכישורים והיכולות הנשיות הללו בצורה טובה ונכונה.

התמודדות עם משברים

סיפורן המופלא של רות ונעמי מלמד אותנו שוב שהאופן שבו נעבור ונחווה את החיים שלנו תלוי אך ורק בפרשנות אותה אנחנו נותנים למאורעות שאנחנו חווים. עבור אדם אחד סיטואציה מסוימת תהיה קשה/אכזרית/מתישה ואילו עבור השני אותה סיטואציה בדיוק תחשב לחוויה מלמדת/מחשלת ואולי אפילו נעימה. ההבדל היחיד, אם כך, הוא באופן הסובייקטיבי שאנו בוחרים לראות דרכו את המציאות. רות ונעמי הצטיינו בראיית עולם חיובית ואופטימית. הן לא שקעו בדיכאון וראו בקשיים שעברו קריאה והזדמנות לשיפור ותיקון עצמי. כל העולם הזה הוא הרי ניסיון אחד גדול והן עמדו בו בעוז ובכבוד.

חג מתן תורה שמח.

שנזכה לקבל תורה בשמחה, בענווה ומתוך "נעשה ונשמע".

ניר אביעד J