פרשת "מקץ" - תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

בס"ד

בס"ד

פרשת "מקץ" - תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

בפרשה הקודמת ("וישב") התוודענו לסיפורו הטראגי של יוסף, בנו האהוב והיקר של יעקב, אשר מחמת קינאת אחיו הושלך לבור ולאחר מכן נמכר כעבד נרצע לשיירת ישמעאלים. בהמשך הוא שימש כמשרת בביתו של אחד משריו של פרעה ונאסר בבית הסוהר על לא עוול בכפו בגין עלילה על ניסיון לאונס שלא ביצע. בפרשה הנוכחית נראה שמזלו של יוסף שוב משתנה ולאחר שהוא פותר למלך פרעה את חלומותיו הוא מתמנה לשר האוצר של האימפריה הגדולה והחשובה באותם הימים ולמשנה למלך. מחייו מלאי התהפוכות של יוסף אנחנו יכולים היום, כמה אלפי שנה מאוחר יותר, ללמוד רבות על התמודדות עם מצבי ירידה ומשבר, על אופטימיות, שמחה ואמונה. על פניו, ליוסף היו את כל ה"סיבות הטובות והמוצדקות" להיות עצוב, ממורמר ושבור ולבוא בטענות אינספור לעולם על מר גורלו. באותן השנים בהן בילה בבית הסוהר במצריים עם הטיפוסים המתועבים ביותר בממלכה הטמאה ביותר ודאי היו לו לא מעט מחשבות כפירה ורגעי משבר. סביר להניח שהוא שאל את עצמו מה היה פשעו וחטאו שבגינו הוא הופרד מאביו ומשפחתו וזכה לחוות את תחתית השאול? מהמעט שמסופר על תקופה זו בבית האסורים, עולה התמונה שיוסף דווקא השכיל לשמור על רוח חיובית ואופטימית ובעיקר לא הפסיק להאמין שהקב"ה הוא טוב ומיטב וכי ודאי ישנה מטרה חשובה ומוצדקת למסכת ייסוריו ולכל הסבל שעבר עליו, גם אם כרגע בהווה היא נעלמה מעיניו.

סיפור חייו של יוסף זו הזדמנות עבורנו לזכור כי הקשיים מחשלים את האדם ועוזרים לו להוציא את מיטב הכוחות החבויים בו. תפיסה בריאה רואה בקושי כניסיון ולא כאכזריות מקרית או חלילה כעונש שקיבלנו. "ניסיון" בא מהמילה "להתנוסס"/להתרומם. ההתמודדות עם משבר מחזקת אותנו והופכת אותנו לאנשים מנוסים, נבונים וחסונים יותר, וזאת למרות שבזמן הקושי לרוב הוא נראה כמו דבר נורא ואיום ולפעמים אף כמו חומה שלא ניתן לעבור אותה. ההוצאה לפועל של כוחות הנפש החבויים מקנה למעלות הגנוזות את עוצמתן. גם אם בתוך תוכו של האדם מצויות סגולות מסוימות, כל עוד הן לא באו לכלל ביצוע אין להן משמעות. בשעת הקושי העולם נראה אכזרי, אפל וחסר תקנה, אולם אל לנו לשכוח שכל דבר בעולם הזה הוא זמני וגורלו של כל קושי לחלוף כלא היה. שלום חנוך, באחד משיריו היפים, שר "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר". כמו בטבע, כך גם בחיים שלנו - ברגע שבו נדמה שהכול אבוד, דווקא אז אנו מוזמנים להתמלא באופטימיות, שכן מהנקודה האפילה ביותר בהכרח מובטח לנו שיפציע האור. אדם מאמין יודע שגם בלב ים או במדבר הוא אף פעם לא לבד בעולם. יש מי שתמיד מלווה אותו ורוצה בטובתו. במציאות תודעתית כזו קל הרבה יותר להפוך את החיסרון ליתרון ואת החושך לאור (אולי זו הסיבה שהקריאה בפרשות אלה מתבצעת תמיד בתקופת חנוכה). אחת הדמויות המיוחדות ביותר בהיסטוריה היהודית היה התנא נחום איש גמזו, אשר זכה לשמו אודות למשפט הקבוע שהיה שגור על פיו - "גם זו לטובה". בכל התמודדות הוא ראה את החיובי. בהקשר הזה, יום אחד פנו אל הבעל שם טוב (הבעש"ט) תלמידיו וביקשו ממנו שיסביר להם מה המשמעות של המונח "השגחה פרטית". הבעש"ט הסכים לבקשתם וביקש מהם לצאת החוצה מבית המדרש אל החורף האוקראיני המקפיא של לפני מאתיים שנה. הוא הפנה את תשומת ליבם לעלה, שבדיוק נשר מהעץ והחל לעוף יחד עם משבי הרוח בחוץ, והנחה אותם לעקוב אחריו. לאחר כעשרים דקות של התנופפות העלה ברוח הקרה ומעקב ערני של כל הנוכחים אחריו, הוא נחת לבסוף על הארץ. הבעש"ט ביקש מכולם לעמוד במעגל מסביב לעלה והוא הרים אותו. מתחתיו שכבה תולעת קטנה, אשר התכרבלה בהנאה מתחת לפיסת המגן שנחתה עליה. "אתם רואים את התולעת הזו?" שאל הבעש"ט, "היה לה קר ולכן הקב"ה שלח לה סמיכה". זאת המשמעות של השגחה פרטית. אם יש מי ששולח סמיכת פוך לתולעת קטנה באמצע היער, ודאי יש מי שדואג לכל צעד ושעל שאנחנו עושים.

למרות שהטבע שלנו הוא לנסות ולהפחית את הכאב על סוגיו וביטויו השונים, חוזרת המציאות ומוכיחה, שהכאב הוא בלתי נמנע. בכל דבר ישנן עליות ומורדות ולכן, אם ברצוננו להצליח בחיים, המפתח אינו לסלק את הכאב לחלוטין (משום שזה בלתי אפשרי), אלא ללמוד כיצד להבין ולקבל אותו. מה שאנו מכנים "סבל" הוא לעיתים קרובות ביטוי של "מאמץ". על מנת להגיע לכושר גופני טוב צריך "לשלם" בויתור על הרצונות לנוח ולאכול כל מה שבא לנו, ועל מנת לחיות בקשר זוגי טוב צריך "לשלם" בהתחשבות באדם נוסף ובויתור על הילד הקטן והמפונק שקיים בתוך כל אחד מאיתנו ושרוצה רק לספק את רצונותיו וצרכיו. מכאן עולה כי אף על פי שהשקעה ומאמץ עלולים להכאיב, אסור לנו להציב לעצמנו כמטרת חיים את הבריחה מן הכאב. כל מי שמחפש נסיעה חלקה לאורך החיים, יפסיד את האוצרות הנפלאים שבצדי הדרכים. ככל שהכאב אותו אנו חווים בדרך לעבר מטרה מסוימת גדול יותר, לא מן הנמנע כי בהמשך תגדל ההנאה מההצלחה שבהשגתה. בהקשר הזה חשוב לזכור כי כל הכללים משתנים כאשר מדובר בכאבם של אנשים אחרים ולעולם אסור להתעלם ממצוקתם. כאשר אנו מנחמים חבר שאיבד קרוב משפחה או שנפגע בתאונה אסור להטיף לו על איך הוא צריך להתמקד בחצי הכוס המלאה. כלפי אדם אחר עצם ההשתתפות וההבנה הם אלה שעוזרים בהפחתת הכאב.

לאחר שיוסף אכן בחר להתמודד עם מצבו ולבחור במודע בשמחה, הוא שוב עלה מעלה מעלה בסולם וחזר להיות אדם אהוב, משפיע ומצליח. ההתמודדות עם העלייה גם כן אינה פשוטה וטומנת בחובה מלכודת של תחושות אגו וגאווה אודות להצלחה המטאורית. הגדולה של יוסף, ועל כך הוא זכה לתואר "יוסף הצדיק", הייתה שגם את העלייה, כמו את הנפילה, הוא ייחס לבורא ולא ניסה לנכס לעצמו את הקרדיט על הצלחותיו. כאשר פרעה ביקש את עזרתו בפתרון החלומות הוא ענה שהקב"ה הוא זה שיסייע לו לפתור אותם וכי הוא רק שליח להעברת המסר. הקב"ה העיד על בעלי גאווה: "אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד". אדם שכבר מלא בעצמו לא יכול להשאיר חלל ריק לקדושה לחדור אליו.

בהקשר של הטלטלות שעבר יוסף מאיגרא רמה (מהר גבוה) לבירא עמיקתא (לבור עמוק) ושוב בחזרה מבירא עמיקתא לאיגרא רמה והעיסוק בעליות וירידות באופן כללי, כדאי להיזכר בעצות שנתנו לנו חז"ל להתמודדות עם חוסר היציבות הכללית בתחומים רבים שכולנו חווים. נראה כי כיום, אף יותר מבעבר, אנחנו דור שמאופיין בחוסר יציבות רגשית וכי אנחנו נעים כמטוטלת בין אהבה לשנאה, בין התלהבות לחוסר חשק ובין אופוריה לדיכאון. אנשים מתחילים דבר מה בהתלהבות גדולה (לימודים/עבודה/קשר זוגי) ודי מהר מתייאשים או משתעממים, ולכן מוותרים ועוזבים. ככל שהפתיל נדלק מהר יותר כך גם מהר יותר הוא נכבה. מצבי רוח משתנים זו תופעה נורמאלית ואנושית לחלוטין, כאשר החוכמה היא לדעת כיצד להתנהל בזמן תחושה של ירידה. כל אדם בעל ניסיון יודע לומר שהחיים הם כמו גלגל וכי מה ומי שהיום למעלה מחר יהיו למטה ולהיפך. ניתן להיעזר בהבנה הזו ברגעים של חולשה ולזכור שהחלטות על שינוי לעולם לא מקבלים כשאנחנו מרגישים לא טוב, עצובים, נסערים או כועסים. מומלץ להמתין להתבהרות מחשבתית ורגשית ולא לחייב את החלקים הגבוהים שלנו בהחלטות שיקבלו הנמוכים. בנוסף, אומרים לנו חז"ל, אשר הכירו את נפש האדם לפרטי פרטים, אנחנו נהנים מחידושים ומאבדים עניין מעיסוק מונוטוני. מה שאתמול הסעיר את חושינו וגרם לנו להנאה רבה, מחר כמעט לבטח יראה הרבה פחות מושך ומחרתיים אף סביר להניח שנשכח מה בכלל מצאנו בו מלכתחילה. על מנת למנוע מעצמינו ליפול לבורות של הייאוש והשעמום יש כל הזמן להכניס עניין וגיוון בפעולות שאנחנו עושים. כך לדוגמא, זוג שעומד מתחת לחופה ומשוכנע שהאהבה האדירה באותם הרגעים תחייה לנצח, כדאי שידע שעם הזמן ועומס החיים, השגרה תשתלט והיצר הרע ינסה לשכנע אותם ש"זה לא זה" וש"בחוץ מחכות אלטרנטיבות מוצלחות יותר". על מנת להימנע מלהגיע לאותם מקומות נמוכים (אשר גם אם מתגברים עליהם הם משאירים את חותמם השלילי בנפש) כדאי לאותו הזוג מידי פעם לגוון את חיי הנישואין השגרתיים בעשיות מקרבות כדוגמת טיולים משותפים, ארוחות ערב רומנטיות, הרשמה לחוג יחדיו או כל רעיון יצירתי ומרענן אחר. דוגמא נוספת היא לעובד אשר מבצע את אותן מטלות קבועות ומשעממות במקום עבודתו עד כי הוא מתפתה להאמין כי "אם יתפטר מובטח לו שימצא משהו מלהיב הרבה יותר", או גרוע מכך "איזה מסכן אני. כולם מרוצים ורק אני מצאתי לעצמי עבודה כל כך רעה". עובד נבון ינסה לגוון את שיגרת יומו בתפקידו הנוכחי בחיפוש אחר מטלות חדשות ותחומי עיסוק נוספים שיטיבו עימו וכמובן גם עם מעסיקו. אני מניח שגם מנכ"ל מייקרוסופט ונשיא ארה"ב לאחר זמן מה בתפקידם בסופו של דבר חווים שגרה כזו או אחרת, ולכן לא הג'וב הוא שקובע את מידת הסיפוק, אלא עולמנו הפנימי. עצה טובה נוספת היא בזמן ירידה לא לוותר לחלוטין על העיסוק, שכאמור קודם הסב לנו נחת, אלא לשמור על גחלת כלשהיא של עשייה, וזאת על מנת שלכשיבוא היום בעתיד בו נרצה לחזור לאותו עיסוק, הדבר יהיה הרבה יותר פשוט מאשר להתחיל את הכול מחדש. כך לדוגמא, מי שהחליט כי הוא מתחיל לפתח תחביב חדש או ללמוד תחום עניין חדש (לימודי קודש או חול), מובטח לו כי בשלב כזה או אחר הדבר ימאס עליו ומחשבות של עזיבה יתחילו לנקר בראשו. אם כבר ההחלטה היא לעזוב את אותו הדבר, מומלץ להשאיר בדל של עיסוק באותו תחביב/לימוד כדי שהחזרה אליו בעתיד תהיה קלה יותר. חשוב להבין כי עיקר הקשיים, הנפילות והיצרים באים לאדם במקום שבו נמצא גם שורש התיקון שלו. אנחנו מקבלים ניסיונות דווקא היכן שהכי קשה לנו וזאת כדי שנשכיל להתמודד נכון וחכם יותר להבא. לרוב, עצם ההתמדה זה התיקון עצמו. בזמן הירידה אסור לשמוע לרגש אלא רק לשכל. השכל הקר רואה את כל התמונה וזוכר את ההתלהבות הראשונה, בעוד הרגש חווה רק את ההווה. הרגש אומר לנו "שלא נורא אם נשבור את הדיאטה בפרוסת עוגה אחת", בעוד השכל יודע שזה טריק של היצר הרע ופרוסת עוגה אחת היום תדרדר אותנו לשווארמה בלאפה מחר. נקודה משמעותית נוספת היא למעט לקבל על עצמינו התחייבויות חדשות אם אנחנו יודעים שסביר להניח שלא נעמוד ונתמיד בהן. לכל אדם יש מערכת של אמון בינו ובין עצמו. אדם שלוקח על עצמו עשייה כלשהיא ועם בואה של אותה ירידה מוכרת הוא נכנע לחולשותיו ומפסיק אותה הוא פוגע באמון שלו בעצמו. בפעם הבאה שהוא יתחיל משהו אחר, מראש הוא יידע שהסיכוי שהוא ייתן את כולו ויצליח הוא לא גבוה ובכך ישים לעצמו מקל בגלגלים עוד לפני שיתחיל.

קורות הפרשה בקצרה:

• פרעה חולם על שבע פרות רזות שבולעות שבע פרות שמנות ועל שבע שיבולים שדופות שבולעות שבע שיבולים עמוסות בתבואה. הוא קם נרעש ומבקש עזרה משריו. שר המשקים, לו עזר יוסף בפתרון החלום בפרשה הקודמת, נזכר בנער העברי הנמק בכלא ומציע לפרעה להיעזר בו.
• יוסף פותר לפרעה את חלומותיו ומתריע על שבע שנים של קושי כלכלי שיבואו אחרי שבע שנים של פריחה וצמיחה. כמו כן הוא מציע להקים מחסני ענק לשמירה של תבואה לשנות המחסור. פרעה מתרשם עמוקות מפיתרון החלום וממנה אותו למשנה למלך. בהמשך מתגלה שאותה חשיבה כלכלית ותכנון העתיד הצילו את מצרים מרעב.
• האחים יורדים למצרים כדי להביא אוכל לבית אביהם יעקב לאחר שנים של רעב בארץ ישראל.
• יוסף מתעמר באחיו, אשר לא מזהים אותו, ומעבירם מספר מבחנים. הוא מעליל עליהם שהם באו לרגל במצרים ואח"כ גם מאשימם שגנבו מארמונו שקי כסף.
• האחים חוזרים לארץ ישראל ולבקשת יוסף מביאים למצרים גם את בנימין, האח הצעיר. לאחר שיוסף מארח אותם בארמונו לסעודת מלכים הוא דואג להחביא בכליו של בנימין את גביע הזהב המלכותי שלו ולאחר מכן מאשימו בגניבה. כעונש הוא כולא אותו במטרה לבדוק האם האחים ינסו בכל מחיר לחלצו או שינטשו אותו כפי שנטשו בעבר אותו עצמו.

שבת שלום וחנוכה שמח, ניר אביעד J